New Zealand 2012

שלום חברים ומשפחה יקרים שלנו, מה שלומכם?

אנחנו מקווים שהכול טוב, שהחורף לא קר מידי ושהפוליטיקאים לא מעיקים מדי.

***אזהרה! לאור תלונות שקיבלנו לאחרונה על כך שאנחנו שולחים תמונות שמקשות על אנשים עובדים בעמל יומם, חשוב להבהיר, שאם אתם קוראים את המייל הזה כשאתם בעבודה, אז כדאי שתסגרו עכשיו, כי הפעם מדובר בתמונות קשות במיוחד...***

בסוף נובמבר ארזנו תרמיל ויצאנו בשעה טובה, שלא נאמר באיחור של שנה, לירח דבש בניו זילנד! 

בשבועות שלפני כן, הלכה ועלתה תדירות המילים בנזנייה, שק"ש, אוהל, לדרמן ופנסי ראש ובשלושת הימים שקדמו לנסיעה הדג כבר הסתובב בבית, שלא נאמר קיפץ בבית, עם התרמיל על הגב. לאט לאט התחלתי להפנים את אופי הטיול וגם קצת לחשוש מטירונות מאוחרת. בכל מקרה, מקגיוור היה בלתי ניתן לעצירה ולא נשאר לי אלא לקוות לטוב. 

נחתנו בכרייסצ'רץ' בלילה והנהג שהסיע אותנו לאכסניה, ניצל את העייפות כדי לערוך לנו סיבוב מודרך בעיר ההרוסה מרעידת האדמה שאירעה לפני שנתיים, התיאור שלו בצירוף עם יום גשום גרמו לנו לקחת את הרכב, להעמיס קצת נשנושים ולעזוב את העיר לעבר ההרים, נראה לי שבערך אז נשמנו פעם ראשונה.

כבר מאותה הנקודה, השיחות בינינו הלכו בערך ככה:"וואוו", "די!", "וואוו", "ראית?!" ,"וואוו", "תראה איזה צבע", "וואוו", "יו זה לא אמיתי","וואוו", "טירוף", " וואוו"!!! מאוחר יותר גם הפכנו דו לשוניים והלקסיקון התרחב ל"יא ווארדי", "וואוו", "יא אללה", "וואוו"! באיזושהי נקודה הבנו שאנחנו ממש מאבדים את זה, כשדג אמר ש"הנעליים שלי רטובים", חידש את העברית עם המושג "עיוורת צבעים" (בשווא וסמיכות וסליחה דבורה אם עשינו סלט...) עד שבאחד הטראקים מצאתי את עצמי מתפעלת "יו זה אחד המדרונים!" בקיצור, הטראקים התארכו, הנופים השתבחו ואנחנו היינו שיכורים מעודף חמצן!

אז מה היה לנו שם? מכיוון שהדג קרא את כל הברושורים, הספרים והמפות מכאן הוא ימשיך את התיאור (התיאור ארוך במיוחד, אז למי שאין זמן מוזמן רק להציץ בתמונות):

עשינו סיבוב סביב האי הדרומי שהתחיל במעיינות חמים בהרים ממש ליד כרייסטצ'רץ' - Hanmer Springs. אחרי טיול קצר ביער וטבילה במעיינות הלכנו לישון עייפים ורצוצים והתעוררנו לבוקר קר ואפרורי - כשההרים סביבנו מכוסים בכפור ובשלג!

משם ירדנו בחזרה לכיוון החוף, לטראק קצר בערוץ נהר (Sawcut Gorge), לפי המלצה של ספר "טיולי סופשבוע באי הדרומי", שעוד נחזור אליו בהמשך... הדרך עוברת דרך כרמים, חוות בקר וכמובן, כבשים ואפילו אלפקות.

הערוץ מרשים מאד ואפילו הצלחנו לראות כמה עזי בר מקפצות על המצוקים התלולים, אבל מזג האוויר הלא יציב והעובדה שהיינו בערוץ נחל צר, הבריחו אותנו יחסית מהר בחזרה לאוטו.

משם המשכנו צפונה לאורך החוף המזרחי של האי, דרך פיקטון (משם יוצאת המעבורת לאי הצפוני, בין מפרצונים מדהימים של ה-Marlborough Sounds) ונלסון, עיירה ציורית נוספת שלמרבה הצער עברנו בה כבר בחשכה, אבל הספקנו לבקר במסעדה יוקרתית מפנקת (רגע לפני השינה באוהל...).

באותו הלילה המשכנו בנסיעה לכיוון הפארק Abel Tasman, עד שלבסוף נחתנו באמצע הלילה באתר קמפינג ועוד הספקנו להקים אוהל ולכתוב קורות חיים מפורטים להצעת עבודה נוספת עד 3 בלילה. תוך כדי, עדי קיבלה הזמנה לראיון עבודה (ראשון שלה באוסטרליה), אלא שאנחנו לא היינו באוסטרליה ולכן נקבע ראיון טלפוני להמשך השבוע.

בבוקר למחרת יצאנו לטיול בפארק. בהתאם להמלצות מיוסל'ה וחברים נוספים, שכרנו קיאק ימי זוגי, העמסנו אותו באוכל ויצאנו, כשהתכנית היא לחתור באותו היום לחוף מסודר שבו יש קמפינג ואז תגיע סירה (מונית מים), שתאסוף את הקיאק ותביא לנו תרמיל עם ציוד קמפינג ואת הדרך חזרה נעשה בהליכה, לשם הגיוון. כשתכננו את המסלול, יחד עם הבחור מחברת הקיאקים, התייעצנו איתו אם ניתן להמשיך לקמפינג המרוחק יותר, למרות שהתארגנו באיחור. הוא אמר לנו שזה גבולי, אלא אם כן אנחנו חותרים ברמה אולימפית ;-) בשורה התחתונה הגענו לקמפינג תוך 4 שעות בערך, כשאנחנו עוקפים בדרך קבוצות קבוצות של תיירים על קיאקים שמשום מה טרחו אפילו להסתכל על הנוף...

רק כשפרקנו את כל האוכל מהקיאק, נפל לי האסימון שכל מה שהבאנו איתנו צריך לחזור איתנו על הגב, לכן נאלצנו לאכול ארוחת צהריים נוספת, הפסקת תה ב-5 וארוחת ערב מלאה, כדי שיהיה איזון בין המשקל על הגב למשקל בבטן...

הדרך חזרה הייתה יפה מאד, לאורך מפרצונים כחולים ובתוך יער מלא שרכים ועצים מכוסי חזזיות. אחרי 7 שעות וכ-25 ק"מ, הגענו בחזרה לרכב וממש במקרה, ניסינו את ההמבורגר שנמכר בדוכנצ'יק (אוטובוס ישן בחנייה של חברת הקיאקים), שהתברר כהמבורגר הטוב באי הדרומי (לפי הסקר שערכנו וכן, טוב יותר גם מהפרבורגר בקווינסטאון)!!

משם חזרנו על עקבותינו והתחלנו להדרים לכיוון Murchison.

זה המקום להזכיר את טל בר כוכבא, שביקר אצלנו לפני כמה חודשים באוסטרליה ומאז הגיע לניו זילנד. לפני הטיסה, הוא שלח לי בסקייפ את מספר הטלפון שלו והכתובת שלו במרצ'יסון ואני סמכתי על כך שנוכל לגשת להודעה הזו מכל מקום. אז זהו שלא, ניתן רק מהמחשב שבו נקראה ההודעה ושוב, מצאנו את עצמנו בחיפוש אחר טל. בימים לפני שהגענו אל העיירה הציורית מרצ'יסון (שחלקים ממנה תקועים עדיין בעידן הבהלה לזהב לפני 150 שנה), ניסיתי ליצור עם טל קשר בפייסבוק, במיילים, אבל לא שמענו ממנו.

מרצ'יסון נמצאת בעמק שבתוכו עוברים כמה נהרות ראויים לחתירה ולדייג וגם במקום יש בי"ס לקיאקים שממנו ניתן לשכור ציוד חתירה. מיותר לציין שאני הייתי מוכן להשאר שם גם חודש ועדי היתה צריכה בסיס עם טלפון קווי לראיון, אז נשארנו כמה ימים, לא לפני שביום הראשון טיפסנו אל הרכס מעל אגם Rotoiti ובילינו את הלילה בבקתת עץ של מחלקת שימור הטבע.

ביום שאחרי ירדנו בחזרה לעיירה ועשינו חיפוש יסודי אחרי טל, כולל בחצרות של בתים, בבתי הקפה ובמוסך המקומי. חוץ מעדות בודדת על ישראלי שנצפה עובר עם בחורה קנדית לפני שבוע, לא היו סימנים נוספים, אז בינתיים עשינו סיבוב בעיר לחפש חותרים פוטנציאליים. העיר קטנה והמרכז שלה עוד יותר קטן (חנות מכולת מול מרכז המבקרים, ליד בית הקפה והפאב של המלון) ודי מהר זיהינו רכב עם ארבעה קיאקים על הגג וכמה קיאקיסטים ממורטים מתחבאים מהגשם. קבעתי איתם שלמחרת נעשה יום חתירה מלא והלכתי להתאים לי קיאק בחנות הקיאקים. עדי בינתיים מצאה מרכז ליוגה ועשתה הכנות לראיון.

למחרת התעוררתי נרגש ליום מעונן, עם הבטחה למים די גבוהים לאור הגשם שירד ביום לפני, אחרי הכל עברו כמעט שנתיים מאז שהייתי בנהר ויותר משנה מאז שחתרתי בקיאק ישיבה פנימית.

עדי הורידה אותי ב"מרכז העיר" ושם נפגשתי עם הקיאקיסטים - 4 ניו זילנדים שלקחו את הזמן והתארגנו בעצלתיים ובחור אמריקאי יהודי חביב.

עד שהמקומיים התארגנו, יצאתי עם האמריקאי לחתירה במקטע קצר, קרוב לעיר. שנייה לפני שירדנו למים הגיע וואן חבוט ועצר לידנו בחריקת בלמים, ממנו הגיח בחור בריטי שהיה נלהב להצטרף (ולפי הפלסטרים והפצעים בידיים וברגליים זו לא הפעם הראשונה שהוא נלהב). הקטע היה נחמד מאד (דרגה 3), אבל עוד לפני שהספקתי להתחמם ולהסיר חלודה, כבר נגמר (כ-10 דקות חתירה בסה"כ).

משם חזרנו לעיירה ואחרי עיון ב-"תנ"ך הנהרות בניו זילנד", שני החבר'ה החליטו לחתור בנהר Glenroy, בו ניתן לחתור רק אחרי שיורד גשם, כשהמים גבוהים יחסית. נסענו כחצי שעה במעלה העמק, לאיזור יפהפה שאין בו כלום חוץ מחוות בקר מבודדות. הנהר מתחיל רחב יחסית ואז הופך צר ומהיר יותר והקירות נהיים תלולים יותר. עברנו ככה את רוב הרפידים, ששני החבר'ה מובילים ואני אחריהם. ברפיד האחרון הרציני (4+), איבדתי יציבות והתהפכתי, עשיתי כמה רולים, אבל שוב איבדתי יציבות ולבסוף פלטתי ושחיתי בנהר - זה לא קרה לי הרבה זמן...

הצלחתי לטפס לגדה, החבר'ה המשיכו בעקבות הקיאק ואני התחלתי להתקדם לאט לאט על הגדה התלולה, תוך כדי שאני נעזר בשורשים, סלעים וזיזים. אחרי כ-10 דקות של התבחבשות לאורך הגדה, ראיתי במורד הזרם את נקודת הסיום שלנו, הגשר, קפצתי למים ושחיתי לקראתו. הבחור האמריקאי מאד שמח לראות אותי מגיע ואז נשאר רק לחכות לבריטי שהיה מבסוט מהאקשן ורץ לחפש אותי. בסה"כ היה כיף, למרות הפגיעה באגו, אבל זו הייתה תזכורת טובה עבורי שאני לא בכושר נהר טוב ושאני צריך לחזור להתאמן בקיאק ישיבה פנימית.

בחזרה במרצ'יסון, עדי סיימה את הראיון (לא היה כ"כ מוצלח - נסו אתם לדבר אנגלית עם בחור סיני, בספיקר, בשיחת ועידה) וטל עדיין לא נראה באופק, אם כי כשהחזרתי את הקיאק, שמעתי שמועה שקיאקיסט ישראלי נצפה חותר בחוף המערבי ולשם היו מועדות פנינו!

בדרך עברנו ב-Punakiki Rocks, סלעי הפנקייק'ס (כמובן שאכלנו פנקייקים לארוחת בוקר שם, שמנמנים שכמונו):

המשכנו לטרק קצר של חצי יום ביער הגשם ולאורך הנהר ומשם דרך ערי החוף הדי משעממות Greymouth ו-Westport והגענו ל-Hokitika, עוד עיירה ציורית ונעימה, מרכז אבן הירקן המקומית ונקודת יציאה לקרחונים ולנהרות רבים באיזור. אחרי סיבוב בעיר, חיפשנו מקום להעביר את הלילה ורגע לפני שיצאנו מהעיר, קלטתי בזווית העין משהו חשוד בתחנת הדלק. עשינו פרסה ואכן בתחנה גילינו את טל, שבדיוק סיים יום חתירה נוסף, מסתבר שהוא תכנן להעביר את הלילה באותו הקמפינג על האגם. גם הגשם שירד באותו הערב לא הפריע לנו לשבת ולהחליף סיפורים וחוויות עד הלילה - איזה כיף כשיוצא כזה מפגש עם חברים באמצע שומקום! מסתבר שטל השאיר לנו אפילו מפתח לדירה שלו במרצ'יסון ושעדי ישבה בבית הקפה שבו חברה שלו ממלצרת, אבל זה לא יאומן איך אנחנו לא מצליחים לתפקד כבר בלי הטלפונים הניידים.

לאחר אותו ערב, טל נשאר שם לחקור ולחתור את כל הנהרות המקומיים ואנחנו המשכנו דרומה על החוף המערבי הגשום, לכיוון הקרחונים. לאור מודיעין מוקדם ממרכז המבקרים על כך שהקרחון הראשון (Franz Josef) נחסם ע"י מפולת סלעים, המשכנו ישר לשני - Fox Glacier. עיון בספר הטרקים שלנו המליץ לטפס להר הצמוד לקרחון לבלות שם את הלילה, כדי לזכות בבוקר שאחרי בנופים מרהיבים של הקרחון וה"אלפים הדרומיים", כמו שהם נקראים כאן, לפי הספר, ניתן לעשות זאת ביום, אבל בד"כ מגיעים לפסגה בשעות הצהריים, אז ההר אפוף ענן. זאת הייתה התכנית, אלא שהגענו לעיירה קצת מאוחר (אחרי ארוחת הצהריים) ומזג האוויר היה לא יציב, אז העדפנו לא להסתכן בטיפוס לאיזור אלפיני בתנאים האלו ולדחות את הטיפוס ליום המחרת. בינתיים נסענו להציץ בקרחון בגובה העיניים ולחפש מושבת כלבי ים, בטיול שאני מגדיר אותו כמאכזב (או מכסלן) ביותר - הלכנו 3.5 שעות לאורך הים, מבוססים בבוץ ומקפצים מעל שלוליות ופלגי מים, רק כדי להגיע לחוף נטוש לחלוטין, שאין אליו גישה אחרת כלשהי, אבל גם לא אפילו לא כלב ים בודד...

כשחזרנו משם, מזג האוויר התבהר וניצלנו זאת כדי לבקר ב"אגם המשתקף", Lake Matheson, שם זכינו למראות מדהימים של השתקפות ההרים במים.

התעוררנו בבוקר שאחרי לשמיים בהירים ונקיים מעננים (וגם מקולות המסוקים הרבים שניצלו זאת לסיורים מוסקים בהרים) וניגשנו לטפס על ההר (למרות האזהרה בספר). כעבור 4 שעות של טיפוס בשיפוע רצחני, שכלל שימוש תכוף בארבעת הגפיים וטיפוס על שורשי עצים בתוך יער גשם רטוב ובוצי, הגענו חסרי אוויר לפסגה, כדי לגלות שאכן אנחנו מוקפים בענן ולא רואים ממטר...

הדרך חזרה הייתה קשה לא פחות מהעלייה ואת השרירים התפוסים מכך, גררנו איתנו עוד שבוע אח"כ.

המשכנו דרומה לעיירה Haast - עיירת ציידים ודייגים (אפשר למכור לסופר שם פרוות אופוסום, אם צדתם במקרה על הדרך) והמסעדה המקומית מעוטרת במאות קרני איילים ומגישה גולאש איילים (די טעים אני מודה...). משם עזבנו את קו החוף וטיפסנו מעבר לרכס, אל העיירה הציורית באמת Wanaka, על שפת אגם יפהפה, עם הרים מושלגים ברקע ושמש חמימה מעל - המקום האידאלי להפסקת המבורגר וגלידה. בדרך לשם עוברים במפלים, בריכות כחולות ונוף מדהים, במרחק יריקה מהכביש.

ניצלנו את ההזדמנות גם לברר מה קורה עם אביב ונעם כפיף, שנתקעו בסופת שלגים בקוריאה, בדרכם להצטרף אלינו בניו זילנד לטרק. הם היו בדרכם לאחר עיכוב של כמה ימים בסיאול, אז הזזנו את תאריכי הלינה בבקתות בטרק בהתאם. המשכנו משם לעבר קווינסטאון - בירת האקשן והאקסטרים של ניו זילנד, הכל יש כאן - רפטינג, בנג'י, דייג, אופני הרים, סקי בחורף וטרקים בקיץ, בר עשוי קרח, פאבים, מסעדות סטייקים, חנויות ציוד קמפינג וספורט, בקיצור גן עדן, אבל דחוס בעיירה קטנה. מרוב הלם עם המפגש המחודש עם הצוויליזציה (ואלפי תיירים אסיאתיים), בחרנו להעביר את הלילה באוהל, על שפת אגם מחוץ לעיר.

ניצלנו את הזמן עד להגעת הכפיפים בהתארגנות לטרק, השלמת ציוד ואוכל וסתם מנוחה וטיול בעיר.

נסענו לפגוש את אביב ונעם בשדה התעופה, המסכנים היו בדרכים 4 ימים בערך ונחתו המומים. למרות הנחיתה, לא לקח להם יותר מדי זמן להתאושש וכעבור יום כבר יצאנו לרפטינג על נהר ה-Shotover. הדרך אל הנהר עוברת בציר שנפתח ע"י מחפשי הזהב ומתפתלת בין תהום לצלע ההר במשך 45 דקות מורטות עצבים. הנהר עצמו יפהפה, עם רפידים דרגה 4, שהיו תענוג ואפילו עדי הודתה בסוף שהיא נהנתה מאד, למרות החששות.

בסיום הרפטינג, כשאנחנו השתזפנו בשמש, אביב ונעם עלו על סירת מירוץ שטסה ממש באותו הנהר.

למחרת נסענו ל-Milford Sound, לבקר ולהשאיר שם רכב אחד שיחכה לנו בסוף הטרק. הדרך לשם יפה מאד ועוברת בעמקים חקלאיים, בין אגמים ונחלים מלאים בפריחת קיץ של תורמוסים. את הלילה העברנו באתר קמפינג על שפת נחל, שבו שחו להנאתם דגי פורל מרשימים, אבל לא משנה איזה פיתיון ניסיתי, לא עניין אותם בכלל, כנראה שהייתי צריך ללמוד Fly fishing. שם גם תקפו אותנו בעוז זבובי החול הידועים לשמצה, שפשוט התדפקו על יריעת האוהל (זה נשמע כמו טיפות גשם גדולות) ועוקצים כל פיסת עור חשופה, סיוט!

מילפורד סאונד הוא מפרצון ים, מוקף בהרים מושלגים, אחד מסדרה שלמה של פיורדים בשמורת הטבע הזו, הגדולה ביותר בניו זילנד (Fiordland). הדרך לשם מתפתלת בין הרים מושלגים ועוברת במנהרה באורך של יותר מקילומטר, עד היציאה מעבר לרכס. בעיירה אין כלום חוץ מעסקי תיירות, אז הצטרפנו לתיירים ויצאנו לשייט על סירה, לאורך המפרצון, עד לפתח אל הים ודרך סלע עליו משתזפים כלבי ים (בסוף תפסנו את המנוולים).

משם חזרנו בחזרה לקווינסטאון (יום נסיעה שלם) ולמחרת יצאנו לטרק ה-Routeburn, שחוצה את רכס ההרים משמורת Mount Apiring ל-Fiordland. הדרך מטפסת לאורך הנהר, מהעמק, לאורך היער, עד למעבר ההרים. 

קצת לפני המעבר, העברנו את הלילה בבקתה, יחד עם 40 מטיילים נוספים. בישלנו את אורז הפלאים שלנו לארוחת ערב (אורז עם אגוזים, צימוקים, גזר ושום, מתובל בבהרט) והלכנו לישון עייפים ומרוצים. עדי גילתה שלא קל לישון בחדר עם 20 גברים ובאיזשהו שלב חיפשה להמלט מהנחירות, מה שהוביל אותנו להרפתקה לילית קצרה, שבסופה גילינו שבכל בקתה יש נחרן תורן.

בבוקר, אחרי דייסת קוואקר של אלופים, יצאנו להמשך הטיפוס, עד למעבר ההרים והלגונה שמתחתיו.

הצד השני של הרכס היה עטוף בענן ואת שאר היום העברנו בהליכה ביער גשם אמיתי, טחוב ומטפטף, עם כמויות בלתי הגיוניות של ירוק בכל מקום, יער מהאגדות.

עצרנו לצהריים בבקתה על שפת אגם מקנזי והמשכנו לבקתה האחרונה בשביל, שם בילינו לילה נעים במשחקי קלפים, קישקושים וייבוש בגדים על האח.

בבוקר למחרת התארגנו בעצלתיים והמשכנו לרדת לכיוון הרכב שחיכה לנו. הדרך חזרה כבר התארכה יותר מדי, כמה פעמים כבר אפשר לחזור על אותן 5 שעות נהיגה?

את סיום הטרק והפרידה מאביב ונעם חגגנו במסעדת סטייקים מפנקת ואנחנו התחלנו לחזור לכיוון כרייסטצ'רץ'.

נסענו במשך שעות דרך הרים וגבעות, כמעט ללא ישובים, באיזור שחבוי מאחורי הרכס ולכן מקבל מעט גשם, איזור של כרמים ויקבים, גידול כבשים ודייג בנהרות (Central Otago). המשכנו דרך חוות סלמונים (קנינו נתח של סלמון מעושן מדהים), עד להר קוק, שגם הוא והאגמים שלמורדותיו מדהימים ביופיים. כמו שכבר אמרנו, בשלב די מוקדם כבר נגמרות המילים ונשארים עם פה פעור.

משם כבר המשכנו ישירות לכרייסטצ'רץ', להעיף מבט רציני יותר בעיר - זה לא יאומן, בערך 3/4 ממרכז העיר סגור לכניסה ונמצא בעבודות שיפוץ, פשוט אתר בנייה אחד גדול ועושה רושם שייקח להם עוד זמן להתאושש מהטראומה...

לסיכום הטיול, גררתי את עדי לצפייה בסרט ההוביט, שצולם באי הדרומי של ניו זילנד - תענוג לראות שוב את על הנופים המוכרים בחלקם על המסך הענק (לפחות לי זה היה תענוג, שגדלתי על הספר, עדי השתדלה להשאר ערה רוב הזמן ;-)

לסיום, העברנו את הלילה על הרצפה בשדה התעופה, כדי "להנחית" אותנו למציאות שאליה חזרנו...

אם רק יש עוד טיפה כוח לקרוא, אנחנו רוצים לאחל מזל טוב לכל התינוקות החדשים שנולדו לחברים וכמובן, למסור נשיקות וחיבוקים.

מתגעגעים מאד מאד,

עדי ועדו

Kayak fishing trip to Double Island Point, QLD

Well, first of all I want to apologize for the delay in the report - 
I had to take a couple of days to rest from the effort, catch up on my work and ofcourse, update my fellows up in Israel, but here it goes:

The Trip was organized quite spontanious by Bradd, from the Australian Kayak Fishing Forum (AKFF) and we all spent the last month making sure that we can get the free weekend and hoping the weather will be nice.
I'll make a short introduction and say that I'm pretty new in Australia (only 3 months here) and don't know many fellows, specially not kayak fishing. Except a few random meetings at Moffat with Indie, Martin and several others, I was trying my luck fishing by myself, not very successful till now, so this trip was an oppurtunity for me to meet the people around and share some fishing info and tips.
Lazybugger did a hell of a job making sure evreyone will be able to make it and hook me up with Darryl (CPD), to join him with his 4WD.
So on Friday morning (not too early, as we live less than an hour drive from Noosa), I went to meet Darryl and was amazed to see his perfectly rigged camper trailer and the Hilux already packed with heaps of camping and fishing gear.
We set off, stopping on the way in Noosa, to get the "Spanish Special" rigs that Darryl has preordered.
We crossed the ferry and drove off to the beach at low tide and by the ocean spray, we could realize the wind that awaited us in the following days:



Easily we've found the camping spot and tested the Hilux a bit going up the dune to the campsite. We saw there Indie's and Couta's campers and Darryl deployed his trailer, which would be our home for the next couple of days, right next to them:



While we were setting up camp, Martin (Helveticus) and Ryan (Rya87) arrived and it was nice to meet a familiar face. We all got organized and drove to the other side of point, to have a look at the western bay and check the surf there. The wind was still blowing, so we headed back to camp and met the other guys which were arriving and setting camp:



We also meet new acquaintance - the dreaded horse flies. This was how I liked them:


Flat dead  

That evening was spent getting to know the people behind the nicks, making dinner (I've made some mediterranean cuisine) and discussing the gear and 'game plan' for the next day.
On Saturday morning, the wind that has blown some of the tent pegs in the night, showed no intention to drop, but we hoped that the western side of the point will be a bit sheltered from the south-easterly wind. We drove at low tide through the track and the lagoon had reaveled itself:



It was very tempting, but a closer look, has shown that the wind was still blowing dangerously offshore, raising white caps in the distance. Considering that, I planned to go west, along the shore to get some shelter from the ridge. It was hard paddling and I was thinking how the others (especially the less experienced) are handling and hoping they're taking safety measures and not venturing too far. After about an hour, I was sheltered enough and the wind weakened a bit, so I crossed the bay towards the point, about 1k from the shore. About halfway I got a strike, but unfortunately the hooks didn't set, but I was incouraged by this and went on hoping for some action. I came all the way to the point without further action and ventured a bit beyond the surf zone, close to the light house, where there were only the TI's and AI's (Tony, Buck and the rest). I played a bit in the wind and swell, till I felt it was no longer funny (specially when a dozen stinkers came storming from the east behind me), so I paddled back. Just as I crossed the small surf, with my lure still out, I got a small Flathead, that was released back to grow.
Gradually, everyone came back, a bit dissapointed by the wind and lack of fish, topping that, it started to drizzle. Darryl and I were loading the kayaks back to the ute, when I've noticed the the wind actually died after that rain. We looked at each other and back at the peacefull lagoon and decided to give it another try.
This time conditions were perfect - the ocean was flat as a glass and I could see every piece of action, and there was...
Flocks of birds were flying in the west, so I followed them and soon the Tuna started feeding on the surface and bigger, longer predators (I think Mackerels) were slicing the water from time to time. I only had my trolling rods, so I put a lure on each and paddled through the fish, chasing the bait. After a while my reel screamed...  
I started reeling in, patiently as I had light gear (20lb mono with 30lb leader and no trace). While I was dragged by the fish, I needed to clear the way from my second line that was still in the water. While doing so, I glanced back and saw a medium sized shark following me...  
I wentt on and 10 minutes later I saw the Tuna, circling beside the kayak. I gaffed it... Correction - I tried to gaff it 4 times, but missed . On the 5th attempt I had it. Quickly I spiked its brain, tore off one of the gill rake and bled it into the water. After exactlly 5 seconds I remembered the shark that was following me, tossed the Tuna in the hatch and paddled away, a bit frightened  
That fish was more than I even expected, so I headed back to the beach, caught a nice wave back and displayed the fish to the guys (found out its a Long Tail):





We went back, stopping over in freshwater campground for a refreshing shower and back to camp, where I filleted some of the fish for on the spot raw chunks in olive oil and coarse salt and for later Ceviche (central american raw fish in lime and finely chopped, spicy vegetable salad). The rest of the fish was sliced into steaks.
That evening dinner was fantastic, with everyone coming over for a taste and a drink. Des came with his carton of Port and we had a great talk into the night, hearing and telling stories and experiences from here and there. We wrapped it up around the fire, watching the stars, with the coolest astronomy app (thanks to our IT specialist, Martin).

Sunday morning the wind was still blowing, but a bit lighter, making the conditions "bareable" for a non-sailed kayak. This time Darryl was experimenting on one of the Stealth's Evos that Des towed on his trailer. We headed west again, with several friends following and looking for action. They all stopped at the first flock of birds and bait, but I didn't wanted any entangles and crossed lines, so I went on further west. After about half an hour of paddling, I found what I was looking for - numerous birds and leaping Tunas. Again I trolled between them, this time learning my lesson and trolling just one lure (the one from the day before - a silver Rapala XR10). The sequence of events that followed can be described as extremely unlucky/unexperienced/stupid, you name it. I got a strike after the other, some less than a minute a part and lost them all. 
The first one was a Spotted Mackerel that hooked itself up. I brought it close to the kayak. It wasn't big, so I tried to lift it by its tail (I've done it before several times with small Spanish Mackerels), but this one was slimy and dove straight under and to the other side of the kayak. While attemting to get my rod and line to the other side, the line was caught in the other rod's lure, the spotty dove and gone with the winner lure  
I rigged another Berkley Frenzy minnow, very similar to the lost Rapala and soon after I got a strike, but the fish didn't stayed on and a minute later another strike, that cut the line - the mackerels were in a feeding frenzy.
I was very frustrated and started tying another leader, when I remembered that on the other rod I have a stronger line and a wire trace  
I put on a fresh blue mackerel Rapala Magnum CD11 and kept trolling between one bustup to another. It wasn't long till my reel sang again and this time I didn't blew it up and got the Spotty (though my not-so-sharp gaff got some heart beating and foul language from me - I need a gaffing course...).



That satisfied me, the wind was picking up again and we did planned to get home that day, so I started heading back to the lagoon. About half way, the reel was giving line, slowly first, but it grew faster and I realized that something big was hooked. Carefully and patiently I fought it for over 20 minutes, drifting with the wind and the fish further west. At some stage I tightened the drag and started pumping it up, but after I drew several meters of line, the tension was gone...  
I reeled all the way in and saw that the line didn't break, nor the snap swivel, the leader or the trace:



All that was left of my lure was the diving lip...  I thought they're supposed to have a wire going all the way through, but maybe whatever was that, just chew it up (must have used the balsa as tooth picks).
That was definately a sign to head back and I still needed to dig against the growing wind. It took me about an hour of struggle, but I've made it and caught up with the rest of the guys.
We took some pictures of the fish:



Indiedog arrived with his nice Spotty and we enjoyed a refreshing ice cream right at the beach:



Des was also waiting for us there to get his share of Stealth's photos and we were happy to pose for him in the perfect lighting:



Soon after, everyone were getting out of the water - BigKev, Lazy, all with their stories and experiences.
We went back to camp, hitched the trailer and head back home, to get some good rest for our sunburnt/sandfilled/salted/wind swept bodies.

I've edited a movie, summarizing it all up from my kayak GoPro (sorry for the foggy picture, I must find a solution for the mist):



I had an amazing weekend, felt like it was my first time getting to really know the Ozzy way of life and what can I say - I love it!!  
I can't sum it up without huge thanks to Indie and Lazy, who got it all running as planned, to the rest of you guys, for making it such an interesting and enjoyable trip and ofcourse to Darryl, who took me under his roof and shared his car and tent with me.

I sure hope it's only the beginning of many more trips to come, 

see you out there, Iso

A new year, new beginnings

While everyone were drousy and sleepy after new year's eve, I took my kayak and went to the ocean, early morning, the 1/01/2012.
As usuall lately, there weren't any fish caught, so I came back to the shore, put all my fishing gear and rods in the car and went back to surf a little bit:

It's still kind of new to me, surfing with a big Sit On Top with a rudder, but soon enough I got it, it was great fun!!

I came back to the same beach later that week when the sea has calmed down and it was totally different, sunny and inviting. I also saw some other kayak fishermen, some even caught some fish...
The rumor has it that the pelagics are on their way from the north - Yellowfin Tuna and mackerels,
I'm still waiting...

Besides that, Adi had joined me and we're having our late honeymoon down here...
She's focusing on training and getting some rest, while I go on in my research.
Happy 2012!!!
IsoBar